סיכום והסקת מסקנות:

בחרתי לבדוק בעבודת החקר שלי איך מייצגים את צה"ל בקולנוע הישראלי.
במהלך החקר מצאתי שבמהלך השנים האחרונות ועם התפתחות החברה שנהפכה למודרנית יותר, האנשים הפכו לפתוחים יותר ונהיה להם יותר פשוט לדבר על נושאים רגישים ומורכבים, בלי חשש ופחד ממה שיגידו.
התפתחות זו באה לידי ביטוי גם בקולנוע.
בעבר יוצרי הסרטים פחדו לדבר ולהציג את צה"ל באופן לא טוב, כי צה"ל הוא צבא עם, חזק ומוסרי ואסור להעביר עליו ביקורת, ובאמת במהלך שנות התשעים הסרטים ברובם היו סרטים כבדים ורציניים, דרמות מלחמה.
אבל כיום בעידן החדש אנחנו כבר רואים הרבה יותר קומדיות על צה"ל , כבר לא מפחדים ללעוג על המערכת, ולהעביר עליה ביקורת.
הדרמות התחלפו בקומדיות , ונראה שהציבור אוהב את זה והדבר הזה מביא הרבה רייטינג. 
לא הופתעתי לגלות זאת מכיוון שאנחנו חיים בעידן חדש, כבר לא כמו פעם, היום יש הרבה יותר מודעות, השיח הרבה יותר נוכח, והביקורות גוברות.
אני חושבת שזה לגיטימי שגם הקולנוע התפתח, והוא מספק לציבור את מה שהוא אוהב לראות, יש משהו בקומדיות האלה שגורם לציבור להרגיש תחושת הזדהות וחיבור כי בסך הכל הקומדיות האלה לא כל כך רחוקות מהמציאות ומתבססות על חוויות של אנשים, רק מקצינים אותם יותר.
למדתי המון במהלך החקר, מעוד עניין אותי לחקור את הנושא כי אני אוהבת לצפות בסרטי דרמה, כך שגם זכיתי לצפות בעוד סרטים שעוד לא ראיתי וללמוד מהם, למדתי איך מנתחים סרטים, כתבות ומאמרים , והבנתי שלא תמיד המוצג בסרטים הוא נכון כי יש כמה צדדים לכל סיפור ואי אפשר לספר אותו בדיוק כמו שהוא. בתחילת העבודה לא ידעתי לאן אני נכנסת ואיך אני אמורה בדיוק לחקור את הנושא, היום אני מקום אחר לגמרי, והתפיסה שלי לגביי סרטים השתנה, כי פעם לא הייתי מסתכלת ככה על סרטים ועל הקולנוע בפרט. וגם לא על צה"ל.
הבנתי שיש המון סרטים מאחורי הקלעים ומאחורי יצירת הסרט, ושיש מחשבה עמוקה מאחורי תוכן הסרט, ושחושבים פעמים האם זה בסדר להציג את מה שהם רוצים, שיש מחיר לכל דבר וזה לא כזה פשוט. 


אוריינות תקשורתית:
למדתי שלתקשורת יש המון השפעה על החברה, היא בעצם מכתיבה לנו את סדר היום, את המציאות והיא בונה לנו מציאות שלרוב היא שגויה, כי האנשים הם לא רובוטים והניסיון להציג את המציאות כמו שהיא גובר על הביצוע בגלל אילוצי זמן ותחרות המתקיימת בין הערוצים שרוצים תמיד להוביל ולהיות ראשונים.
ולמדתי שאנחנו הציבור צריכים לדעת לא להסתמך על המידע שאנחנו שומעים בתקשורת ולשמוע עוד מקורות.
למדתי על תפקידי התקשורת, וזה עזר לי לקבל יותר חשיבה ביקורתית ולגעת בהרבה סוגיות.
למדתי איך לחפש מידע באינטרנט, שיותר קשה להשיג אליו גישה, ולמדתי מיומנות חדשות במחשב, איך אני יוצרת דברים מעצבת אותם.
לפני העבודה לא ידעתי כל כך איך להשתמש באתר WIX ובמהלך העבודה למדתי יותר את האתר, איך פועלים איתו, ולקחתי איתי לעתיד את מיומנויות אלו. 

אוריינות חברתית: 
במהלך כל שנות הלימוד שלי וגם בעיסוק בעבודה זאת נחשפתי להרבה סוגיות שמראות על המורכבות בחברה הישראלית. 
למדתי עד כמה החברה הישראלית בנויה ממתחים שונים שיש בין אנשים לדוגמא -  ימין ושמאל, דתיים חילונים, גם בצבא -  קרבי וג'ובניק.
ואני מבינה שחופש הביטוי זה דבר חשוב וצריך להציג כמה שיותר גם אם לפעמים דברים הם לא נעימים ובוטים ומוגזמים עדיין הם מעוררים שיח וזה חשוב.

דילמות:

דילמה 1:  האם להציג את צה"ל כצבא עם חזק 'פרה קדושה' שלא נוגעים בה או להציג אותה בקטע הומוריסטי. 

אפשרות א: להציג את צה"ל כצבא עם חזק, קדוש מכובד.

רווח: ברגע שיוצרי הסרט עושים סרטים שמכבדים את צה"ל ומציגים אותו כלוחם וגיבור זה משתלם להם כי מכבדים אותם, בחלק מהמקרים אולי גם מחליטים לממן אותם כי זה אינטרס שלהם שיוציאו אותם באור טוב. גם הצופים נהנים לראות את זה כי זה נותן תחושת גאווה, תחושת שייכות זה מאחד את העם ומראה שיש על מי לסמוך, והם יכולים ללמוד הרבה גם על המלחמות השונות מה היה שם ומה קרה ועל סיפורי הלוחמים.

מחיר: מצד שני יכול להיות שמפיקי הסרטים יפסידו כי הצופים לא יתחברו לסרט כי הוא כבד מדי ורציני מידי ורוצים שיהיה טיפת צחוקים וכיף, להשתחרר מלחצי היום יום ולראות סרט שהוא רק מלחמה זה כבד.
וגם הצופים רואים משהו רק צד אחד של צה"ל ומקבלים את התחושה שצה"ל זה רק מלחמות וקרבות ואין כיף וצחוקים.

אפשרות ב: להציג את צה"ל באופן הומוריסטי.

רווח: גורם לצופים תחושה קרבה ומאחד את העם, רוב האזרחים הם ג'ובניקים ויש במהלך השירות שלהם הרבה צחוקים ודאחקות, וזה גורם לצופים תחושת הזדהות ורצון להמשיך לראות.
מראה את צה"ל באופן אחר מאשרק להפיג מתחים להשתחרר ולהנות קצת.

מחיר: גורם לתחושת זלזול בקרב המדינה, הצבא, והחיילים בפרט שנותנים את הכל עבור המדינה ומרגישים שלא מכבדים את העבודה וההקרבה שלהם , גורם לכעס. בנוסף מחזק את האויבים ונותן להם תחושה שאנחנו חלשים ולא מאוחדים.

הכרעה: אני הייתי בוחרת באפשרות א , להראות את צה"ל כצבא חזק, לוחם ומכובד.
אני חושבת שהצבא שלנו הוא צבא חזק ומאוחד שמקריב מעצמו המון ומוותר על עצמו באיזשהו מקום למען המדינה. ומגיע לו שנעריך אותו ונעשה למענו את מה שאנחנו יכולים.
בסופו של דבר החיילים האלה הם ברובם ילדים שיש להם משפחה ולכל אחד מהם יש סיפור שמגיע להם שיסופר, ויותר מזה אני חושבת שזה המשכיות והם העם שלנו , ואנחנו צריכים לדעת את סיפורם, את מקרי המלחמות, ולדעת יותר.

דילמה 2:  האם ליצור סרטים שבודים סיפורים על צה"ל או לייצר סרטים אמיתיים המבוססים על סיפור אמיתי.

אפשרות א: ליצור סרטים שבודים סיפורים על צה"ל 

רווח: מאפשר להמציא סרטים הומוריסטים כמו גבעת חלפון אינה עונה, עולה לראש, אפס ביחסי אנוש.. סרטים שלא אמיתיים כי זאת לא המציאות. לדוגמא- המילואים שמוצגים בסרט גבעת חלפון זה לא באמת מילואים.. הם בעצם ממציאים סרטים בלי אחיזה באירועים היסטוריים אמיתיים, וזה מאפשר לדבר על נושאים יותר מורכבים לדוגמא - ביקורת על הצבא,  שמפחדים לדבר על זה בקול אז מדברים על זה בדרך הומוריסטית, וזה מביא רייטינג וקהל, וגם הצופים נהנים מזה כי זה משחרר אותם ומאפשר להם לפרוק לחצים.

מחיר: צה"ל הוא קדוש, "פרה קדושה" , אסור לדבר עליו רע, אסור להעביר ביקורת, וברגע שיוצרים סרטים כאלה, שצוחקים על צה"ל , ולועגים לו , זה עלול לפגוע באוכלוסייה רבה.
חיילים שעובדים קשה ומקריבים למען המדינה, ו"מוכרים" את עצמם,  כי הקרבות האלה עולים להם בבריאות הנפש והגוף, ולהרבה חיילים יש טראומות מהשירות שלהם , ובעצם שעושים סרט כזה אותם חיילים עלולים להרגיש שלא מכבדים אותם, שצוחקים עליהם, שלא מעריכים אותם.
וגם המשפחות שאיבדו את הקרובים שלהם, עלולים להיפגע מכך שהילדים שלהם נהרגו ואת מזלזלים במערכת.

אפשרות ב: ליצור סרטים המבוססים על סיפור אמיתי

רווח: חשוב שהציבור ידע מה הצבא עובר במהלך מלחמות, ובמהלך השירות שלו, כי זה גם חלק מההמשכיות והרצון לדעת מה העם שלי עובר, ולשנים זה גם ההיסטוריה שלנו, אז לשמוע את הסיפור ממקור ראשון ולראות מה היה שם יכול לגרום לאנשים להתחבר לסיפור האמיתי , להעריך אותם , ולהבין יותר שיש להם תרומה אמיתית לחברה, ואולי גם לעלות לחלק את הרצון להתגייס ולתרום גם.

מחיר: סרטים אמיתיים עשויים להיות כבדים מידי , ולא לעניין את הצופים כי בסופו של דבר שהצופים רואים סרט הם רוצים להנות ולהשתחרר.
עשויים לשפוט את היוצרים האם הם סיפרו את הסיפור בדיוק כמו שהוא היה באמת כי כל אחד מספר את הסיפור קצת אחרת.
וגם מישהו שתופס צד מסוים וזה לא הצד שהוצג בסרט יכול לשפוט אותם, ולהעביר ביקורת.

הכרעה: אני הייתי בוחרת באפשרות ב- ליצור סרטים המבוססים על סיפור אמיתי.
מכיוון שאני חושבת שסרטים המבוססים על סיפור אמיתי הם מאוד מעניינים ומושכים וחשוב שנראה אותם, בייחוד שזה על צה"ל שהוא חלק מהתרבות והעם שלנו, ובין הדברים החשובים במדינה, שרלוונטיתים לכולם, ומאחד את כולם. חשוב שנכיר את הסיפורים ונשמע על סיפורים משם, ונוכל לדעת כמה שאפשר מה הם עברו.
זה חלק מההיסטוריה של העם שלנו שכל אזרח צריך לדעת.